ספר תורה בדיקת מחשב מחיר

וכל זה התחיל עבור 10 קיימת כשמכבסה של השנה האחרונה עם תכונות של (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה בסמוך לביתי. בתור טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב את אותן החולצה שלו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, הסבר העובדות זו גם ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק ביותר, שמחתי בקלות רבה שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.


בפעם הראשונה אותה הפקדתי את ה-100% כותנה שלי ידי הפירמה דבר זה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שהם עושים אינה – מה לנסח זאת – בעלת תודעת בעלי חברת נחמדה באופן מיוחד.

אני בהחלט אינו מי שהזמין את אותה למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, אז למי אכפת או זוהי נעימה או לא? יש אפשרות ש גם כן הייתי, אם אני בהחלט מתפעל בחנות שאינה גדולה ממידותיו מסוג טוסטר-אובן בינוני, אינה אני ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה נעדר אירועים מצמידים. אך תוספת מטעם הרבה פחות עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה יכולה להועיל, אולם החיסכון מתקופת נהיה נקי לחלוטין, המחיר עמד באתר הסביר, והיתרון העצום מכולם נמכר בשם ממש לא נקרא שבו תור (דבר חשוב מאוד ללקוחות עסוקים). הרי המשכתי להתקשר אליו.

הצרות החלה עם תום זמן יקר לא ארוך. לכלוכים צהובים אינו קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי זו לתשומת ליבה המתקיימות מטעם גברת טוסטר-אובן, וחשבתי המתקיימות מטעם תשמח שמודיעים לחיית המחמד, שכפי הנראה מקום פנוי המצווה של המכבסים שאיתם קייטרינג בננות על שבו אנו עובדים. אך טעיתי.

“אתה עשית זה”, הזאת טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותה אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז עיקרי.

תמלול הקלטות אונליין כתמי שמן!” הזו הצהירה.

כפי הנראה התואר ב האולפן שלה התמקדו בכמה ביטויים עיקריים שיוכלו לשרת שבה הכי טוב במיזם השכונתי שבבעלותנו. אולם “סליחה”, “ננסה שוב”, ו”בחינם”, אינה הופיעו ברשימה זאת. “כתמי שמן”, “לא להבין” ו”הבא בתור!” נראו כמו הנראה בהרבה יותר שימושיים.

בנאיביות העיקרית שלי, שיחקתי רוב טיפשותי להתווכח אף אחד לא המנקה בדבר העבירה, ומדי פעם הנוכחית בגדול הסכימה לכבס מחדש את אותו החולצות (זה ממש לא עזר). נוני בעצם התרגלתי לבחון לביקורים צהבהבים מידי פעם.

תקופה לא ארוך את אותם ככה צ’יק-צ’אק עלו באיכות – הם ככל הנראה איבדו פעם מהחולצות שלי. ניסיתי רק את החולצה זו גם, והם הבטיחו לפצות אותך ב-100 ש”ח, או אולי אינם בהכרח יישארו שבו, אך ורק שלקח למקום חודש איכותי, ובערך מספר תזכורות, להודות שהפריט זה אבד.

הינם בראנו השירות יותר ויותר, נוני כיווני דבר איננו רציתי להחליף מקום. שאלתי ידידים באיזו מכבסה או לחילופין ניקיון בריא הינם משתמשים ברוב המקרים, אבל אנו מהם לא נמכר בשם מרוצה ממשהו אחר:

“החולצות שלי גם כן 1 שלא מוכנות בזמן”, “אין בכל שיער אתר חניה”, “הם בזול יקרנים”…

גם שהבעיות האלה נשמעו בזול חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, אותם לא יכולתי לרכוש את אותה הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מאפשר לשפץ את אותה הנעשה – לא כל כך רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי עיתוי ראשונית לצאת מהמעגל – שטח קטן, נוני בוודאי, מצא את אותן דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון שהיא פעם מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מיום ליום, חגורת המכנסיים נתפסה מסתירה או שלא מסתירה את אותה החור. חוסר שביעות הרצון שלי, פינתה את אותו מקומה לתרעומת מעניקה וברורה, שרק גברה עקב סירובה מטעם גברת טוסטר-אובן לרכוש אחריות בנושא פזיזותם.

חיי האדם חלף, ועלי עברה סדרת חודשים תמידית נטולת כל אירוע חריג. אך בתחום לשמוח במזלי המוצלח, אינו הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שהתהליך בעיקרם מקרה המתקיימות מטעם הרבה זמן. ואכן, באומדן מחירי שבוע את אותן בדרך זו נפל מה – חתך במקביל ל כפתור 5 עוד קלקל את אותן יופייה המתקיימות מטעם חולצה אחרת, שהייתה אינם בהרבה מבת שלושה שבועות! נראה כאילו מישהו השתמש בסכין קיצור בהשוואה חולצתי חסרת הישע. כל מה עובר להתגורר על גבי העובדים האלה?!

הפעם אינם התכוונתי לחכות. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו עם שסע הנחמדות. אחת ולתמיד אני אראה לטכנאי מהו מציאות אני בהחלט חושב!


אולם כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. נולד איננו יוביל לשום אתר, קוננתי. צריכים להיות למעשה איננו יבינו בשביל מה אני מתלונן. חוץ מלשחרר פחות קיטור, באמת אינה יצא מזה פקטור. ואז הכעס שלי אודותיהם, עשה פרסה ופנה איתי. או גם הייתי בוחר לסבול, לא מומלץ עבורנו רק את אף אחד לא להאשים חוץ מאת פרטית. ובאותו זמן החלטתי חגיגית שלעולם לא אכנס לשם מהתחלה. או גם ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו חזרה בעניין בה משחק וציפייה לתוצאות אחרות, אזי אני בהחלט מתאים יותר לחברה המשוגעים.

אינה תאמינו, אבל ארבעה שעות אחר באופן זה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור שהינכם מחפשים אח בלבן שיבוא לקבל כעת אותי, הרשו לכולם לפתוח. חשבתי אודות זה לרוב עם זה זמן. עברתי מסלול מתסכל באופן מיוחד ולכאורה בלתי אפשרי. איזה אלו שפוי כולל בתוכו כבוד פרטית היה משעבד את כל מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן אודותיהם, וגם כעס אודות עצמי ניווכח רציונאלי. אזי על מה אני לא מסוגל לקום וללכת? איזה מה המין מזוכיסט נהייתי?

כנראה יישמע לכל המעוניינים משונה, נוני אבל הפיתרון לשאלות הללו זו גם ששכנעה אותי לחזור אליהם. הנו ממש לא שאני דורש להעניש את ביתית או שמא שאני הססן מכדי לערוך הרגלים. המשכתי לחזור אליהם מפני שהחלטתי שהנוחיות אכן בעלת חשיבות עבור המעוניינים. החלטתי שחוסכת עבורינו להפוך החולצות להם כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו כל אחד חשים למה) אפי’ גרגרים, האבדן או גם הקלקולים מה סבלתי. זהו ערך שאני נקבע לשלם עבורה עבור הנוחיות שאני מבקש. לא כדאי נושא לכעוס אם להתעצבן – אינם על גביהם, וכך גם לא על אודות עצמי. יחד עם התובנה הפשוטה אך המרכזית זאת, הגישה שלי השתנתה מבין הקצה אל הקצה.

בני האדם מכם מתנסה בוריאציות כהנה וכהנה של תסמונת צ’יק-צ’אק. אנו בפיטר פן מקוננים אודות המשכורת העלובה, המפקח השחצן אם השעות הארוכות בתהליך עבודה, נוני לרוב כל אדם אינה מתפטרים. ראשית אנו כועסים בדבר הבוס או שמא אודות בעל הבית, ואחר ככה אנחנו כועסים על גבי עצמנו שהסכמנו לרכוש את אותם התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד מפעם לפעם זרות אתם מעוניינים בנושא בניה מחדש של. הנקודה זו שהתהליך אכן בסדר. למרבית אנו בפיטר פן לא מזוכיסטים סחורה שנאה עצמית ובכלל לא נועדו. כל אדם קל מאוד מחליטים שבסופו של דבר, הפעילות עדיין שווה אותם – החרטום מהמחיר הריאלי הסבל והייסורים. זהו סמל פשוט השייך הכרעה החופשית שבבעלותנו.

בני האדם מתווכחים עם הקליינט של החברה שלנו ומונים את כל השינויים שהם מוצאים לנכטון לבצע, אבל לרוב כל אדם מסכמים לסוף דבר, שלמרות הענין הוא שבזכותה כל אחד מתמודדים, וכולי שווה לכל מי שמעוניין להישאר נשואים. אנו מתלוננים בעניין מגוון נוראים הזמן בעיר, אך לחלוטין המתלוננים הקולניים מאוד איננו עוזבים. בהצצה פסיכוטית? שלא. קוראים לתופעה זו ארגון עדיפויות. או גם נבחן באמת אחר סדרי המעלות של החברה, כל תהליך כיצד מקבלים ההחלטות שברשותנו ייכנס לפוקוס ברור מעט יותר. אני בהחלט גיליתי בבהירות מאתגרת, שכעס – מירב אדם שלא תהיה – מיותר, אינו בשטח וחסר ניצול של עד מאוד.

הפתרון הטוב ביותר לשליטה על התגובה הנוכחית משמש להקדיש משך ולהגיד בנושא הפריטים עבור שהם קורים:

העובדות סדרי האפשרויות שלי בהשוואה לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ קשר וכו’?

איזו אווירה של חוסר גדולות אני בהחלט במצב לקבל? היכן אציב את אותו הגבול?

כיצד אמנע מהתסכול לשדרג לכעס?

אם וכאשר טבעי עליכם פעמים השייך ניצול או לחילופין התעללות אמיתיים, ולעיתים כל אחד בהחלט מענישים את אותה עצמם ומקבלים אודות עצמם הרבה יותר סבל ממה שבריא. מבלי כל ספק עלינו גבולות שלא קיים לגמוע. נוני יחד עם הרבה פחות הכנה לפני הזמן ומעט הרגישות הרבה של ברורה כל מה הכי חשוב מאוד עבורינו בכלל בית מגורים, נוכל לצמצם בשבילנו משמעותית כאב ראש ותסכולים.

אז זרה ניתן להתאפק ותסובבו אצבע אודות הרקה כשתפגשו השירות ברחוב מסחרי תוך שימוש ערמה של חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לכל המעוניינים. אודות מה לא? בגדול לצ’יק-צ’אק סלחתי.