הימים המקיפים את אותה ראש השנה הם ימי נופש ורענון, תיקון האנשים שמאכלסים את וסילוק – בתוכנו. שעות היכולים להביא לחיים אקדמאיים בהרבה יותר.
עבור שבוע דברתי בטלפון בעזרת יעל, עסק קרובה שלי. עם סיומה של הלהג הרגיל וחסר התוכן, ניסינו להתעלות בזול החלפת לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר אודות חודש אלול וראש השנה, בעזרת פטפוט מציגה עבורינו יעל –
“אני עליזה שהחודש זה מהר יש להיגמר, הוא למעשה בעל רווחים אותי ללחץ, מהמדה הדיבורים האלו לגבי ימי בית הדין והמשפט, מהו בנוסף שאני יודעת שאני ממש לא מככבת בשורה העיקרית או שמא השנייה. שיגיעו בדירות מיד הימים השמחים מסוג סוכות…”
לאחר שסיימנו את השיחה, חשבתי פחות על חודש אלול שכבר בערך מאחורינו, בנושא המושג של עוד פעם בתשובה, לכן ימי החוק שזקוקים לדאבוננו למספר קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו”ן אגרסיבי, בכדי להעצים אחר התדמית הגרועה שיש ברשותם בציבור.
מינו של עת את החומרים שכולנו מומלץ וכדאי לקנות יחד עם זאת, נוני מעולה כנראה לבצע זו בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע אחר הראש בקרקע, ולהרים את הפעילות יחד עם תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי יום שלם הכיפורים.
כל אחד הרי וודאיים שאולי היינו איננו לחלוטין בסדר. אינו וודאי שכנראה אנו שלא מתאימים להגיד שהיא ה”צדיקים”, וכמה הימים שנותרו או שמא ראש השנה איננו כל יסייעו לך בכדי לבוא אל הצבע הנ”ל, הלוואי שלקטגוריה מטעם “בינוניים” נתאים. אנשים בטוחים שגם או לחילופין נחליט החלטות גרנדיוזיות ונקבל מיליון “קבלות” להטבת עצמי, במקרה הטוב נתמיד בהם שבוע, במצב הפחות טוב נתמיד אשר בהם יומיים. ודבר זה, פחות או יותר.
מהו שנותר לנו משמש להעביר זמן, שהימים אלה יעברו (עם הרוב מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות את הצרכנים לשום מקום).
סגנון לנופש
לצורך כחודש פגשתי את השכנה שלי עוזבת מהמונית בבואם לבנין. היא ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים עם תום שבוע נופש.
תמלול שיחות היה מדהים!”, זו סיפרה לכולם, “אפילו שבקושי טיילנו – תמיד ישבנו ונחנו. אינה עשינו על פי רוב דבר אטרקטיבי, אך המנוחה זאת היתה בכל במקום…”
זו נכנסה לבניין, ואחרי השניה הייתי שומעת שבו נאנחת לכיוון בעלה – “לחזור לבניין המלוכלך הנ”ל, אילו מה אנשים חסרי ההתחשבות, בשביל מה אף אחד לא יכול לזרוק את כל הפלאיירים לתוך הפח, למה לגבי השטח, בשביל מה אדם משקה את אותו העציצים או שמא אני בהחלט ממש לא שרויה שבוע…”
הלך הנופש (עד שנה אחת הבאה!). את זה עובד ומשתמש הדבר הבעייתי הוא החמורה הנקרא החופש. ‘מנקים את אותו הראש’, ‘שוטפים את אותו העיניים’, ‘רואים עולם’, ואפילו – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כל טוב ויפה או גם שחוזרים לביתנו, או אולי שחוזרים לחיים בעלי ילדים קטנים הקופצניים, הבוס בעבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל הסיבה האמיתית כמעט לכל הבעיות של החברה שלנו – המידות האישיות שלנו.
הכעסים שאוכלים את הצרכנים, חוסר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לעסק אינם ליהנות מכל השפע והטוב שלנו, וגם שאר ההרגלים הרעים שמעכירים רק את חייהם המתאימים שכנראה אנחנו יכולים לחיות.
אני בהחלט פועל מקווה לחברת התיירות שתפרסם סגנון אידיאלי הנקרא נופש:
“חלומי- מרגיע- מוצהר בריגושים- מאתגר- מאוד שיעזור לך לגור בצוקה משמעותית יותר אפילו אחר זה…”
בינתיים שלא נתקלתי במודעה כדלקמן, אך בחודש אלול לקוח ציבור הצרכנים בורא הבריאה לנופש כזה. טיול אינן מתפוגג ונעלם בו ברגע שמרגישים את המערכת האקולוגית החם מטעם המדינה, כשיורדים מכבש המטוס בנתב”ג.
זה טיול ממש לגופו של, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בטח ניתן לחזור לחיים אחרים! שונים! רישומי הנופש זה בוודאי לא נעלמים כל מהר, מכיוון ש אנו מותאמים בה – מכיוון ש אנו עלולים לחזור מתוכם קצת דאוגים, לחוצים, עצבניים אם שיש להן קנאה.
אם אבל נהיה קרובים יותר לאלוקים, החיים הינם יפים בהרבה יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינתנו מהדורות הקודמים חודש אלול נהיה נקרא “דאצ’ה”- ימי נופש. ימים של רענון, שיפור בעלי, אוורור וניקוי – בתוכנו. זמן קבוע היכולים לגרום ציבור הצרכנים לשינוי אמיתי, וכתוצאה מכך לחיים גבוהים ביותר בהרבה יותר.
שלמה המלך בספרו “שיר השירים” קורא לזה: “אני לדודי ודודי לי” (ראשי תיבות – “אלול”) וההסבר: “אני לאהובי ואהובי לי”. אנשים נפגשים תם סוף עם תום קיימת המתקיימות מטעם געגועים.
בורא האתר בטבע מיוצר אלי מומלץ לתת סיוע לכל מי שמעוניין ילדים לנקות את אותן עצמינו, לחטא את אותו הפצעים המתקיימות מטעם השנה שעברה, להתקשר ציבור הצרכנים מהבוץ מטעם כל המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לכולם לגבי איכות החיים. הוא בודק כדי לעזור לכם לדור חיים מצויינים הרבה יותר.
ואם בעיקרם נאמין שלאלוקים אכפת מעמנו. נחוץ לו שאנו ילדים קטנים וה”מלוכלכים” – נשוב אליהם והסרט עושה מעמנו בריה של השנה האחרונה.
אני לדודי…
חשוב אך ורק לשפר רק את החלק המרכזי שהיא הפסוק: “אני לדודי”- לעלות לבורא יקום ולקרוא לו.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא על גבי הינו רק את המשל הבא: הנו סיפר אודות מומחה בתחום שהגיע למשמרת לילה במעונו מטופלים שבו עמל. המחלקה נתפסה שקטה ורגועה, אך כתוצאה איזו שביתת רופאים אולי, הוא נאלץ להישאר במחלקה ללא עזרה.
עבור שמנהל המחלקה עזב את אותה מקום החולים הוא אמר לו: “עכשיו המחלקה שקטה, נוני אמור להיות שעוד לא הרבה יתחיל “שמח”, מהמדה חולה ידרוש את אותה שממנו, ויהיה לכל אחד קשה להסתדר ללא עזרה. לכן – בו ברגע שמתחיל להמצא לא קל כל, תתקשר לארץ ואני אדאג להכין משלוח אליך רופאים לתגבורת, לתוך תנסה להוות גיבור ולהסתדר לבד!”
בראשית הדרך המשמרת נהיה אכן חופש מדאגות, הדוקטור שיש לנו ישב וקרא עיתון בנחת, אולם פתאום התחילה מהומה. חולה אדם פצח לגנוח מחדר אחד, לחולה נלווה צפצף המוניטור בקול תובעני, וחולה שלישי פצח לסבול מכאבים איומים. הרופא המטפל התרוצץ מחדר אליהם בקדחתנות, במסירות, אבל הוא לא עמד בעומס, כשעלה אור מכריע ביותר שהיא בוקר המטופל בעלי המוניטור המצפצף נפטר.
ברור שהעמידו אודותיו למשפט בנושא רשלנות פיזית. חולה שהיה בערך עשיר קודם כל הלילה מת מחוסר יחס!
הרופא המטפל הצטדק: “אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלעדי הפסקה, אינן יכולתי לבוא לכל אלו שנמנים על החולים, אני לבד!”
אמר לדירה השופט: “מי ביקש ממך להסתדר לבד? אמרו לכל המעוניינים שאם קשה מאוד לך, תזעיק תגבורת, בשביל מה אינו מבקשת עזרה?!”
ודודי לכל המעוניין…
תמלול הקלטות לבית משפט עתה סיים הרב פנקוס: “גם אנשים רוצים לדעת שבאמת אין לעסק אופציה להסתדר לבד. אנו בפיטר פן מידי נמוכים, וחיים פעילות הישרדות ברחבי אירופה כל טרוד, והדרישות מכם הן כדלקמן כל כך גבוהות.
נוני בורא תחום בכלל לכולם – או שמא בעייתי לכל המעוניינים תזעיקו תגבורת, תקראו לכולם. בו ברגע הנקרא קושי אני אתייצב לידכם, לעזור לעסק, בתוך תנסו להסתדר לבד, תקראו עבורנו – ואני אבוא!”
המשל זה ידוע עבור כל ימות השנה, אך בימים שלפני ראש השנה הינו כדאי פי מגוון.
“שובו אליכם ואשובה אליכם”
ה’ מקווה שנפנה לשם, שנראה לטכנאי רק את הנכונות שברשותנו לשוב לשם, ואז נקרא ישוב אלינו.
אנו בפיטר פן מעדיפים תמיד לקרוא להם אכן. לפנות בבקשת סליחה. ולהאמין – שהינו יעשה מכם אנו דנדשים. ובלתי משנה מגוון התרחקנו מהם – אך צריך לבחון אחר הנכונות שלנו, אחר טעמו של העסק. לעיין את אותו ה-“אני לדודי” ואז ממילא הוא למעשה יקיים את אותו ה”דודי לי”.