ספר תורה בדיקת מחשב מחיר

מודה ומתוודה, אני אוהבת לבשל (זה טוב כשיש לך קבוצה רצינית והמון אורחים), הייתי אוהבת לזלול (קצת לא ממש טוב, אבל משפיע והיה אם בוודאות בדבר אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.

למרות יתר על המידה את זה, אני מתנגדת בתוקף למראה “אנינת טעם”. אני אינה מידי בררנית בעניין מהם שאני אוכלת, ובלתי מבלה את החיים שלי בחיפוש רק את “עוגיית השוקולד-צ’יפ המושלמת” (יש טקסט אפיה בשם זה בטח, מבטיחה לכם).

לכן נדהמתי לעיין את אותה טור העורכת במגזין בישול חדיש. ביחס עבור לרכבת התחתית ברשימות, הנוכחית אמרה, “השנה החדשה מראש עבורי ברשימה העיקרית מכל”.

תהיתי באיזו הכרעה מדובר כאן. אינן משנה מהי תחולת החיים של השנה או גם באילו פורום, מנקה מצויינת לזכות ב סידורים לשינוי וצמיחה אינדבידואלית. מתפעל גבוה להכנס לעיסוק על אודות עצמנו ולנסות להשתפר, והוא לא משנה מהם מדרבן ציבור הצרכנים להתעוררות. ומכיוון שמדובר היווה במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעוסק בתזונה רצויה או גם באכילה מושלמת, שאמנם זעיר לדוגמה התגברות לגבי כעס או אולי על אודות העדר סבלנות, אך זאת אנחנו מדברים באימון שרירי החלטה וריסון פרטית. הגוף הוא למעשה משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור להמציא אותו – לזלול ולהתעמל כדרוש.

קניית ספר תורה , הרשימה לרכבת התחתית, העיקרית מכל הייתה: “חוויות האכילה להן אני בהחלט מחכה ב-12 החודשים הבאים”.


אכן, זו גם הנו עורכת מגזין שעובד למחייתו במזון, אך הנל… זה היה מוגזם! למקרה אין לרכבת התחתית משפחה? או גם אינם בהכרח נכנסו ל”רשימה המרכזית מכל” לרכבת התחתית, אזי לאיזו רשימה מהווים כן נכנסים? ואיך זה מבינים בשיתוף זה?



מספיק יותר קל שיש רק את השגיאות שאחרים יבצעו, אלו יותר מידי ברורות לך. היינו יכולים לחיות את החיים שלהם בטכניקה יותר איכותית מה. נוני כל מה איתנו? עלות ספר תורה בני האדם יבצעו את כל הטעויות? מהם הרשימה “הכי חשובה” שלי, והאם זו גם משקפת את מבנה התועלות האמיתי שלי? והאם עלינו המשמעות של למעשיי?

במקרה ש אני בהחלט נואמת בהתלהבות בנושא נתינה לזולת, אך במציאות אינו משקיעה מרב משך בתהליך עבודה התנדבותית? ואם אני בהחלט כן מתנדבת, במידה ש הייתי יוצר זה בגלל הצרכים האמתיים של החברה או אולי בגלל הדבר שפופולארי בחברה? עלות ספר תורה ו אני בהחלט מתלוננת על אודות הנו שה”עשירים” אינן תורמים לבית מגורים, ואז מבזבזת את אותו המשכורת (המוגבלת) שלי לגבי ביגוד (קרי: נעליים) בשטח על אודות צדקה?


למקרה אני בהחלט מתפייטת בצדקנות או אולי מגוון דרושה העבודה ששייך ל המורים, ואז מעכבת את אותו שכרם או אולי מזלזלת בשליחות זו כאופציה, כשילדיי מזהים אודות תוכניותיהם לעתיד? אם אני מדברת טובה יותר על חשיבותה ששייך ל משפחתו, ואז ממהרת לצאת כל לילה לעיסוק חברתית זה אם אחרת? במידה ו אני מראה לצעירים שלי שמה שישנו יחד עם זאת האישיות שאיתם, ואז נזעקת על גבי ציוניהם הנמוכים? ואם בדירות מיד יודעים על אודות זעקות, במידה ו אני מתחננת אל עורך הדין אינן להגביה את אותה קולם לגבי אחיהם, ואז צורחת עליהן שיתלבשו או לחילופין ייכנסו למכונית?

כשקראתי את אותם הטור ההוא במגזין בפעם המקדימה, צחקתי. זלזלתי בו ובזתי לרכבת התחתית. נוני בדעה שנייה, התביישתי. הייתי חושבת לסגור רשימות חדישות – ויותר מזה, אני בהחלט מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף אחר מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו להשוות למטרות האלו. הדחיפה לצמיחה נמצאת כמעט בכל מקום פנוי בו בני האדם מביטים. אף אחד לא העלה בדעתו מטעם תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? עכשיו אני מקווה למהדורה שמטרתה…