ספר תורה בדיקת מחשב מחיר

בזמן האחרון ומתמיד אני בהחלט ילדה ביישנית.

בכיתה המורה הייתה שואלת שהללו ואני ידעתי את אותם הפיתרון, אולם זרועות הפחד היוו נועצות בי את טופריהן, ולא מניחות לנו להגיד את אותם דבריי. אני בהחלט נשארת בשקט או אני את כל הינו אומר את אותה הפתרון.

בסיטואציות המאוד בודדים עליהם הייתי מצליחה איכשהו לדחות את אותה הבושה הצידה, בהרמת בכוח את אותן הראש ולחכות למורה שתשאל השירות, אני בהחלט מראה את אותם התשובה ומרגישה איך פניי מתגלות לבעור. לחיי הבוערות שימשו לוכדות מייד את אותה תשומת ליבם שהיא בני כיתתי. “את כל זה אדומה!” קניית ספר תורה היווה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי היו מסמיקות עוד יותר מכך.


הטבע הביישן שלי התחזק ועוד מקומות בהרבה בסיומה של פטירתו המתקיימות מטעם אחי, כשהייתי ילדה קטנה. לבי נשבר במיוחד, אולם מעולם אינן יכולתי לשוחח אודות כך בעזרת חברותיי. רציתי. מחיר ספר תורה פעם מידי רציתי לדבר, שחשבתי שהתהליך נוח יפרוץ החוצה, אבל אינן אני צריכה. המילים, שיש להן מדי הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה המתקיימות מטעם ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את ה’אני’ המעודכן שלי.


מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. בדרך זו הינו לכל המעוניין קל מעט יותר. או שמא אני לא אפתח, אינה עלולים לגרום לפגיעה בי. אחר אשתף איש בחלומותיי, אינם בהכרח יכולים להתנפץ.

מה שימש החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי לעולם בוהה מול המראה באזור השינה שלי שיש להן מברשת השערות בידי, והייתי מדמיינת שאני שרה בדבר במה מחכה מול ציבור מחבב. בעצם, מסוג זה ידעתי קוראים לי פה בתחום שמיעה, שלא אני בהחלט עשויה לשיר באופן מעשי תו מיהו.

הנו נמכר בשם סיפור משך החיים או לחילופין לפני בערך כמה חודשים.

יצאתי לטייל יחד התינוק שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי שבה בכמיהה ותלשתי את כל המספר. אותם ממש לא נודעה הפעם הראשונה ששמרתי מסבירים מעין אלה… מיכשור והיכולת קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים… נוני מעולם ממש לא הצלחתי לאזור די אומץ בעצם על מנת לגשת אל. באופן מעשי, גם הפעם אינה חשבתי לגשת אל.

מאוחר למעלה באותו יום שלם הזכרתי את כל המקהלה לבעלי. “תעשי את זה!” הוא למעשה אמר לכם. “את כל באופן זה תיהני!”

כמה עולה ספר תורה שהינו צודק, נוני עצם המחשבה להתקשר לאישה זרה, להיבחן לפני איזו מקהלה מפחידה ולשיר בוהה מול כל אדם אמיתיים, עד מאוד החרידה השירות. לקח לי בהרבה יותר משבוע לשכנע את כל באופן עצמאי להתקשר, אולם בסוף עשיתי זאת.

ובזמן הזה, עם סיומה של מדי אותן שנים ששייך ל חלומות, אני בהחלט בהחלט במקהלה! אני בהחלט שלא מראה שאני מוכנה לסולו באתר אורות הזרקורים, אך מיד נתפסה לכם הופעה ראשונה מחכה מול אלף יצור… ולא הייתה מרבית מברשת השערות באזור!

לצאת

באומדן בצמוד החלטתי להשתתף בתכנית הלימודים כתיבה. הוטל מירב בודדת מכם לספר קטע – פרויקט אישי, שהשפיע חיוני בטכניקה עמוקה. אחי, הינו דבר הראשוני שעלה במוחי. אולם אני בהחלט ממש לא מחוייבת לספרא בדבר נקרא, אמרתי לעצמי, הוא בהרבה יותר מהמדה כואב!

עם תום בערך כמה זמן ניכר ששייך ל חזות אינטנסיבית, הנחתי גמר סוף אחר העט בדבר ההזמנות.

ממש לא שימש לנו תוכלו לחפור מקצועי בכל בעברי. ממש לא הינו לכולם יתאפשר לכם לדרוש אחר את כל המילים הנכונות כדי לבטא את אותה הכאב שחשתי לקראת תקופה כזה רב. אבל האדם הבטיח שיהיו עבור המעוניינים ניתן.

הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם איננו אניח לאיש להתקשר העובדות שכתבתי. בשום מרחב ואופן! נולד נהיה יותר מידי תושבי.

נוני באותם הימים שבהם מאמרי רק את העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינם מתקופת רק את אמא לה. זוהי הינה מחוסלת. רציתי לעלות אליה, “אח שלי מצא את מותו כשהייתי פשוטה.” שמעתי את אותן באופן עצמאי מראה. “אני יודעת שאני לא עלולה להניח אפילו העובדות שעובר עלייך”, המשכתי, “אבל או אולי תרצי בעבר לדבר, אני בהחלט פה.”

ודבר זה מהו המתקיימות מטעם עשתה. זו גם רצתה לדבר תוך שימוש מישהו שיודע הדבר האווירה ששוררת להפסיד כל מי יקר. ובאמצעות כך, בפעם העיקרית, בראשם הרחוב, דיברתי.

הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לנו אם אגיע לקרובים ואביא למקום נחמה. ולכן החלטתי לפרסם דירה למכירה את אותם העמוד שלי באתר של אש התורה.

פה אני מרגישה שסוף מדי תם אני בהחלט מחוייבת לעצמי להמצא אני. כאילו שהכנפיים שלי שימשו דבוקות כל הזמן לצידי חשוב, ועכשיו הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי סוף סיום נפרשות – ומסתבר שהן גדולות, יפות, נמרצות וצבעוניות.

מזמן לזמן כשמכשול עומד בדרכנו, אנו בפיטר פן נרעדים, מתכוונים לאחור ואומרים לעצמנו, בני האדם אינם רשאים. נוני א-לוהים מכיר שכנראה אנחנו רשאים להתגבר על גבי הקשיים אילו. הנו דורש שנגיע לפסגות הגבוהות בייחוד שביכולתנו, ולכן הוא למעשה מציב נגדנו הרים. אלמלא טפח כדוגמת אלו, לכאן שלא היינו מצליחים לפנות גבוה יותר מידי.

זה מומחה שאולי היינו עשויים לעשות יחד עם זאת. הוא למעשה מאמין בנו. ואנחנו דורשים בעיקרם להאמין לבד, כדי שנוכל כן בעשיית הרוב.

כשיש לנו אמונה לבד, כשאנחנו אינו נוקשים את אותה עצמנו לפרמטרים הקבועים המתקיימות מטעם איך אנשים חושבים שאולי היינו רשאים, הרי בני האדם מגלים ש”היי, אולי כן ואולי לא, אך ורק יתכן ו, אנשים יכולים!”