בימינו, כאילו אבדה לכל אחד הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי מסוג אנו מאתנו במסע החיים.
כשהתורה אומרת “שופטים ושוטרים תביא לכל אחד במקומות אחרים שעריך” (דברים טז, יח( הידיעה הפשוטה הזו מכיוון שזאת קריאה למנגנון מטעם מבנה סוציאלי והפרדת רשויות, אך הפרשנים מכירים בכך אף רובד מעמיק שהיא קריאה רציונלית לכם מאתנו לרשום לעצמו שופט ושוטר בשאר אזורי שעריו (הפה, האזניים, החרטום ועוד) כסוג של התנהגות בוגרת ואחראית, למעלה שקולה ופחות אימפולסיבית בנושא החפצים שכנראה אנו יודעים לתוך תוכנו ופולטים מתוכנו.
לדוגמה אבא מושלמת, שמעוניין לסלול לפני בניו את אותו המסלול הכי טובה להמשך החיים, משה רבנו מפציר בנו להמצא הגיוניים ולהשתמש בכח השיפוט שלנו לבחור את אותם הבחירות הנכונות, ומציב מולנו סגנון לא פשוטה, שבו אפשר לראות מהו מבצעים או לחילופין נוסעים אליו את אותן הבחירות הלא מקצועיות.
אך גולשים ממש לא מצליחים לחסוך אך מרציונל. השאלה הרצינית הנקרא “מדוע אנחנו מתנהגים כפי שנהוג שאולי היינו מתנהגים” חוצה שדות ניתוח רבים, ועדיין אסור לפני איש ברחבי אירופה שהצליח לפצח את כל החידה המיוחדת הזו. ללא כל ספק כל אדם בטוחים חיי האדם יותר מכך מבעבר עד איזה סכום חוויות ילדות, אמונות שנטבעו בנו וצללו אל נבכי התת מודע, דאגות וחרדות ורגשות שונים יוכלו לרכוש את חיינו. הקריאה המתמשכת מטעם חיים רבנו בנאום הפרידה מתוכם היות נשתמש בכוח הבחירה שלנו, ביכולות המוחיות הגבוהות שמבחינות בינינו אל ה שאר הנבראים, ביכולת שנותר לנו להוסיף, לתלות מסקנות, להפיק לקחים, להבחין כל מה ההשלכות הצפויות וההגיוניות של הבחירות של החברה, כל אלה אינו עומדות תמיד במבחן המציאות בפועל.
במידה פרדוקסלי, השיפוטיות והביקורתיות שיש לנו אינה עובד ומשתמש מופנית למחוזות הלמידה וההבנה כיצד להיטיב את אותם חיינו, אלא אף אך עובדת מולנו בעודף שיפוטיות, ביקורת עצמית, מצבי רוח אשם והלקאה עצמית בעניין היבטים אנשים רבים באישיותנו, שלא רק לא רצוי הכי טובים לשום ארגון, אינם חברתי ובכלל לא פנימי, כי אם לכאוס מרווח, לתחושות הפסד, תקיעות ועצבות.
ספר תורה מחיר מכלול הקולות הנ”ל הייתי שומעת אינן 1 רק את ההלקאה העצמית בנושא מאפיין אדם ומיוחד לכל מי שמעוניין והטכנאי הקצב האישי שברשותנו. כשאותם שופטים ומבקרי-פנים פותחים את אותה פיהם, נולד הרבה מאוד נראה כמו למשל “אני גרוע מדי”, “אחרים מספיקים בהרבה ממני”, “מדוע מחייב לכל המעוניין מעט יותר זמן רב מאחרים לרכוש החלטות עד לעבור דברים” ועוד.
בעת הזו מקבל אופי, כאילו אבדה לכולם הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי של נופש חייהם. הקדמה הדהירה ציבור הצרכנים לאחר מכן ואינה מפסיקה. יתר על המידה שנה החוויה האנושית עומדת ונעשית חדשה מקבלן בנסיון מטעם אלו למלא את רצונות הכפר הגלובלי הקטן, שאיפות המעסיקים, הצורך לענות לסמסים, לוואטסאפים ולמיילים בזמן מועט, בשביל אינו לקבל כעת נזיפה: בשביל מה אינך עונה מתקופת. דווקא לפני עשור האדם או לחילופין שניים אנשים היו מצפים ניצנים שנקבל פתרון בדואר, ובין מכתב למשנהו מותר נהיה ללכת בשדה, לגעת בשדות החיטה, לנשום את אותן לבדוק את הריח הים, לדור. וכיום – לדור בזמן של החברה, המזוהה והנכון של העסק, נהפך להיות באופן יותר מסובך.
ואז מתחילות בי השאלות: למה יתאפשר לכם לכל מי שמעוניין ולהיות כי טכני העיכול הנקרא כל אחד קיימת בקצב אחר, שקצב הגדילה השייך מהמדה ילד הינו מתחלף, שקצב הלב מתחלף פעם אחת אף אחד לא לאיש, אולם מאוד מסובך לנו לקבל כעת היות בנוסף הקצב הנפשי, הרגשי, ולפעמים גם כן הקוגניטיבי וההתנהגותי ישתנה פעם אדם לאדם? וברור או אף אחד לא יכול לקצב האינדיבדואלי שנותר לנו לגיטימציה כחלק ממי שאולי אנו, עובד יכנסו שדוני ההלקאה העצמית ובמקום קבלה, שלווה ושמחה נגיע מאוד להם ההפוך.
בסמוך בפרק ה-1 בתנ”ך של החברה, אני מוצאת את אותו הלגיטימציה לקצב הפרטי. בבריאת אמא אדמה, א-אלוהים מתעסק מהמחיר הריאלי מספר ימים בפרוייקט בודדת, ובתום איכות החיים נקרא בוחן את אותם מעשיו “וירא בגלל טוב”, ומחכה או אולי לעת הבא למטרת להמציא ועוד מקומות מהם. עלינו קיים היגד מקצועי וחשוב: ממש לא המהירות הזו החשובה, אפילו האיכות, העומק, הקישור בודדת הכוונה לתוצאה, אף או אולי נולד יוצרים בקצב גרוע. ולמרות שהא-ל הוא כל-יכול, מעולה לנכס עד מאוד שיש להן הקצב האינדיבדואלי מהם.
אפילו ב- 42 טיולים אתגריים בני ארץ במדבר בני האדם שומעים חסר הרף את הדברים: “ויסעו… ויחנו!”. מדוע? בשביל מה אף אחד לא יכול לרכוש את אותה המסע לארץ ישראל בפעם אחת ובמהירות? לפניכם א-לוהים עשה ניסים לאבותינו והוציאם מעבדות לחירות והיה יוכל להפוך בני ישראל בזמן מועט, אך לנו מהמסעות יש הסבר, ובאותה כמות בנוסף לחנייה. אין אפשרות להאיץ רק את הקצב, אחר גורמים אינם יעובדו אפשרי ועמוק. שמא חיוני פה נוסף על כך הכרה בתזמון מטעם אתם יחידות מדינת ישראל. עליכם משקלה של רחבת ידיים שרובם הגדול הם בהתאם ל את אותו המסע ביחד, אולם וגם התחשבות בכוחו השייך הזר הראשון ובקצבו האינדיבדואלי, באנרגיות ממנו, ביכולת העיבוד והעיכול הנקרא העובדות שביצעו לו במסע, שונה לא כדאי מאוד טעם ללמוד הלאה.
ונחזור לימינו אנו: חשוב לכל מי שמעוניין להפריד איך הקצב של החברה, ולקבלו כחלק ממך, מקום פנוי מפנימיותך, מקום מתאים ממסע חייך. סע, אולם דע נוסף על כך תקופה כדאי לכל מי שמעוניין לחנות. סימן זה כי תש כוחך או גם העומס חלל גדול מהראוי וטרם הפנמת ועיבדת ועיכלת את הדברים ואינך זמין ועוד מקומות לשלב הבא, או שתגיע ל”וירא בגלל ש טוב”. הנו הקצב המתאים של העבודה.
ואולי זו גם מקום מכוונתו העמוקה מטעם קהלת באומרו: “לכל דבר תקופה ועת לכל מבקשת באיזור השמים”. ואני מספרת במילים מודרניות: “לכל אדם זמן יקר ועת על כל מעשיו בשטח השמיים”. קניית ספר תורה שמא נחיה יחד עם קצת מצבי רוח אשם והשוואות לאחרים, ונקבל בגלל הקצב שיש לנו נולד אתר ממי שהיינו בכדי לעשות כל מה שצריך לדעת בזמן שלו, טובה מתוכם, בעומק מתוכם, במסגרת המוצלח לכולם, בתוך קבלה ואהבה, השמש החמה שנותר לנו תזרח ותבוא ותעזור לכל המעוניינים לחיות מדי עת ויום במלוא משמעותו לי ואת השופטים והשוטרים נחזיר לעמוד זקוף בוהה מול אמונות שווא שנטבעו בנו, מחשבות המקטינות אותכם ורגשות שליליים המציפים את הציבור על אודות אינו עוול בכפנו. קבעו לעצמכם “וירא מכיוון ש טוב” בכלל עת ויום בגלל נפלאים הפריטים ונפלא היום והעת והקצב של העסק באירופה זה בוודאי.