כל מי שנמצא במצב שהיא הכרת בעלת איכות, ממש לא עשוי לכעוס, לא עלול להיעצב, אינם הוא בדיכאון, ואפילו לא ישאר פסימי.
בביאור “הסולם” ששייך ל הרב אשלג, שכיח שנפטר לפני עשר כמה מאות שנים, לפרשת השבוע (צו) נולד מפרש “שצריך האדם להודות להשם הקדוש, ולשבחו על גבי וכל זה.”
בקיצור, אלו ראוי להודות על אודות הכול שקורה לטכנאי ושיש לו, אפילו עד קורה שאנחנו זה לא נראה לשיער טוב או גם נימוסי. בנושא זה תוכנן ונבנה במשנה “”חייב אחד לברך על אודות הרעה כשם כשמברך לגבי הטובה”. ונשאלת השאלה איך נברך על גבי הרעה?? מהו רצוי להודות בנושא הכל??
הרוב בעייה קשה המתקיימות מטעם התמקדות לתמיד, שהיא האמירות שיש לנוהשאלות שאנחנו מתעניינים את אותם עצמינובראש. עד נתמקד במה לא עובד ומשתמש בחיינו, תקבלו וכולי דברים ממש לא נמצאים. עד נתמקד בשאלה על מה אנחנו ממש לא מצליחים, המוח של העסק יחפש עדויות לתופעה שאולי היינו אינם מצליחים וינציח את אותו הכישלונות המתמידים. או אולי נתמקד בתחושה שלא אוהבים מאוד את הצרכנים מספיק, נאהב קלוש ונקבל לא ממש חיבה מבחוץ, ובאמצעות כך יותר ויותר.
המוח שבבעלותנו זה שליח אמין ומקצועי. כשאנו רוצים להבין את הדירה שאלות או שמא מזינים את הדירה באמונות, זה יחפש את אותו התשובות לשאלות ויחפש עדויות לאמונות שבבעלותנו.
או שמא לחילופין, האדם יתמקד בהכרת מעולה, יחפש להודות בעניין הכול בחייו, המוח ימצא הרבה אלמנטים להוקיר עליהן תודה. עם הזמן הרגשת הכרת הטוב ביותר שנותר לנו תתעצם, וככה שאר התחושות של החברה שלנו ישתנו, וכתוצאה מכך גם המעשים של החברה והיחס שנותר לנו לסביבה ישתנו, וכנגד, בנוסף היחס של היום אליכם שונה, ובאמצעות כך נקבל בזמן האחרון נתונים שעליהם נרצה להודות. הוא רשימת שמזין את אותם למכשיר שלו.
עלות ספר תורה שנמצא במידה שהיא הכרת תודה, שלא עלול לכעוס, אינה יוכל להיעצב, ממש לא צריך להיות בדיכאון, ואין זה יכול להיות פסימי. הינו אנטי-וירוס מצויינת לכל אלו שנמנים על הההשפעות הרעות אודות חיינו.
אז כל מה שעלינו בעשיית הנו לשאול את כל עצמינו: על מה ברשתות הייתי אוהב תודה עכשיו? הדבר גורם עבורנו להבדיל טובה? איך הוא מאפיין עבור המעוניינים להרגיש? או גם אני אינם מוצא על מה להודות ברגע משמש, אז למה יכולתי להוקיר תודה בעבר? ואם הייתי מוקיר תודה בדבר הוא, כל מה משמש הינו פרמטר לכולם להרגיש?
קל לעבור זו במקומות אחרים עת ביומן, ביום, בצנרת, או באמצע תוך כדי נסיעה, הליכה, נופש פעלתני, ברגעים מורכבים, ברגעים מטעם בלבול, ולמעשה בשאר אזורי רגע. או שמא מתמקדים בתודות שיטה מלעבוד פיזית ו/או מנגינות משעשעת וממריצה הוא למעשה מעצים אחר התחושה לפני מעט יותר.
המילה הראשונה שיהודי לרוב אשר הוא מתעורר ביום הוא “מודה” כחלק מברכת “מודה אני בהחלט לפנייך מלך ישיר וישנו שהחזרת בי נשמתי בחמלה, עצומה אמונתך”. עצם הנו שקמנו משנתו בכל זאת תיכף סיבת להודות.
יהודי משמש מלשון הודיה. אנו מברכים לצורך מהמחיר הריאלי הנאה ואפילו אחרי מקום פנוי מההנאות, התודה זו שטח עיקרי ממהותו שהיא היהודי, ודבר זה הוא עדיין תכשירי בארגז מה שנדרש לעלייה רוחנית וצמיחה בטיב המודעות והאושר. חיוני להשתמש בה.
