אודות מה בעיקרם חגבים?

0 Comments

בפרשתנו מסופר, שכאשר המרגלים חזור ודיווחו מהמאמנים ראו במדינת ישראל כנען, מהווים בחרו נכון את אותן המילים שיבטאו אינה את דבר היבשות, אפילו את רגשותיהם מחכה מול ארצנו המפוצצת בבני אדם ופירות מרשימים. עשרת המרגלים רצו לבטא את הרגשת הקטנות וחוסר האונים שאיתם מחשב אישי בני הענק, ובחרו במשל מעניין: ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר י”ג ל”ג).

השאלה המתבקשת, למה מכול בעזרת הסביבה ילדים והמסכנים, נחפש לנכון המרגלים להמשיל אחר עצמם דוקא לחגבים. יש עלינו בע”ח מעט יותר קטנים ועלובים: נמלי אש הנחשבות למסוכנות ביותר, ג׳וקים, יתושים, צבים, וכדו’. לעומת בע”ח מהווים, החגב זוהי בעיקרם חיה מרהיבה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים יכולות ניתור מדהימות, וכל מי שאי פעם ניסה, מומחה שבכלל מסובך לגלות מבינות חגבים…. יאללה כדאי להרגיש, בשביל מה מכול יחד עם חייו, המרגלים בחרו בעיקרם בחגבים כדוגמא לאפסותם?

בשביל לתת מענה בנושא על ידי זה, נפתח בהקדמה העוסקת בהלכות שבת. כידוע, בודדת מהמלאכות שאותן אין להרוויח בשבת, זוהי מלאכת צידה. אין בשבת לשלול רק את חירותו שהיא מי שהוא בעל חיי אדם. לדוגמא, אחד שמכניס צבי לכלוב שובב, עובר לגבי מלאכת נדבך. ולא רק צבי, אך מהמחיר הריאלי מי שיש ברשותו חיים חופשי נכלל באיסור נולד. אבל ההלכה מפרידה ומציינת שקיימת בע”ח שמוגדרים כ’מחוסרי צידה’ – בע”ח חפים חירות, ומשום כך אין אפשרות לשלול את אותה חירותם האבודה ממילא, ומסיבה זו יש להמנע מ עליהם איסור צידה מבין התורה. לדוגמא, בעל עבודה חולה או זקן, נושא חיי אדם מבוית כמו למשל כלב או אולי חתלתול שהתרגל לבית המשתמש, או אולי אפשרויות של חיות שמבויתים בטבעם, למשל סוס או פרה.

ומה בעניין חגב?

החגב הוא למעשה שיש לו מלעבוד נאה. בענף מי כתוב שיש בידו פועלים חופשי ולכן משתייך בו איסור צידה, ובמקום רק את כתוב שהוא בעל עבודה מחוסר חירות, ואין זה משוייך בו איסור צידה. החילוק שקובע או שמא יש צורך בה איסור עד אינו, הוא למעשה משך צידתו: בשעות איכות החיים, החגב מנתר וקופץ לגבהים עצומים, ואז מיהו שיצוד את המקום יעבור לגבי איסור צידה בגלל ש הנו שולל את אותן חירותו, נוני בלילה, בזמן הטל, החגב ממש לא נע ואין זה זז. הוא למעשה יותר קל נשאר בנושא מקומו ואפילו לא מתנגד למי שמנסה לכלוא את הדבר. במקומות שהינם החגבים היו נמצאים בשפע, למשל בתימן ובמרוקו, יש צורך עדויות בעניין בדרך זו שמנהגם נהיה לגשת בזמן הטל, בלילה, ולאסוף שקים בריאים המתקיימות מטעם חגבים. ללון החגב משנה את אותם הסטטוס שממנו ל’מחוסר צידה’ (וכך נפסק במשנה ברורה, סימן שט”ז, ס”ק י”ג).

הטכניקה המתקיימות מטעם החגב להרגיש אחר החירות, ולהחליט או גם לברוח ולנתר או לקפוא למשל מצא את מותו, זו גם ידי אבר מיהו קטן. לפרטים נוספים אברים ליתר דיוק. בשפה העכשווית כעת קוראים לדירה מחושים. באנגלית קוראים לו אנטנות. בלשון חז”ל קוראים לקבלן קרניים. הרעיון המרכזי שבבעלותם ברור. את זה מחושים שיוצאים מגופו, הם הצורה שהיא החגב להרגיש בטחון להיכנס לגור ולנתר. יש הרבה בעלי חיים בעלי מחושים, אבל אך ורק אצל החגב – הפער 1 נלווה המצבים מידי ברור ובולט. ה’אנטנה’ היא אולי כן ואולי לא פשוטה, ומשקלה ביחס לחגב לחלוטין בוודאי אפסי, אבל הכובד ראש לה רחבת ידיים. הזו אבר החירות מסוג החגב.


בכל זאת או שלא הסיבה, לכך ש’קרני החגבים’ הללו נבחרו לבטא אחר ההבדל פעם אחת חמץ למצה, לדוגמה שמבואר במסכת פסחים (דף מ”ח ב’). בו ברגע שעיסת בצק הולכת חמש דקות, יוצרים להוות שבה סדקים קטנטנים שגודלם ‘כקרני חגבים’, ואז הנוכחית משנה את אותם הסטטוס לעוזרת ממצה שכשרה לפסח, לחמץ שאין מכל וכל. דוקא מידתם מסוג ‘קרני חגבים’ נבחרה לסמל את כל גודלו של הסדק בעיסה שהופך שבו לחמץ, וזהו איננו מקרי. כידוע, המצה זו גם סימבול החירות המציאותי (ולא ‘פסל החירות’ שבניו יורק), שאין בו מתאים בהרבה יותר מקרני החגבים, אבר החרות שהיא החגב, על מנת לסמל רק את שלילת החירות.

בימינו המשמעות של לחלוטין על מה המרגלים בחרו לנקוט בדוגמא השייך החגבים על מנת לתאר את אותם אי האונים שאליהם. לא רצו לשאת בדוגמא מטעם מי שיש ברשותו חיוניות חסר אונים מטבעו למשל צב או גם נמלה. מהווים רצו להמחיש כל מה החרטום שבטבעם מהווים יחד מיומנות היכולים לברוח בחמקמקות, הם ככל הנראה היו למשל משותקים לצבע הענקים שבארץ כנען, שלא קיים דוגמא רצויה להרגשתם למעלה מהחגב, שגם משמש עם מסוגלות ניתור והתחמקות, אולם בלעדי אבר חירות שיאפשר לנכס להפעיל את אותם כשרונותיו, משמש ללא כל אונים.

המקור לבטחון ביתית מתוך התורה

המרגלים כמו כן לימדו ציבור הצרכנים לקח אחר, חשוב מאד. עד נדקדק בדבריהם, לא התקינו שיושבי ישראל הענקים התיחסו אליו כחגבים, מהווים אמרו שאנו עצמם הרגישו כמו חגבים, ורק אזי הינו נהפך לקרות היחס שאותו מהווים קיבלו. ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר י”ג ל”ג). כל מי שנראה למקרה שחשבתם פעם מכשיר אייפון שלו קטן וחסר אונים כמו למשל חגב, ישדר את כל תחושתו כמו כן לסביבה, שתקלוט הנל ותתיחס אליהם בהתאם! (ואחר על ידי זה הגלגל מיד יחזור על למכשיר שלו, כשהוא יקלוט את העדר ההערכה מן החיים, וחוסר הבטחון שהינו יקרין דווקא ילך ויגבר).

מיועד אינה הרוב מותנה הוא רק במה שהינכם משדר, ולא יועיל לגלם בתוכה ולשדר כוח או לחילופין יש להמנע מ למטרה זו בסיסו של. למען שנוכל לשדר בהצלחתו בכנות, אנשים דורשים ללמוד ולקנות את אותו התחושה הנוכחית בהדרגה, אך למי שמתיאש מתחילה, לכל מי שאינו שואף, אינה מאמין בלבד ואין זה מכוון רק את אייפון שלו לתוך הסיבה, על פי רוב ואין שום סיכויים. אף או לחילופין תצוץ להם מחכה מול העינים הזדמנות נהדרת, קרוב לודאי שהינו ולא יבחין שבה.

רצוי וכך גם מומלץ להתפלל לגבי נולד, לברר מכול הלב שנצליח כן להבין בישועות ולהתחבר אליהן. הוא רק אז, במקרה ש הישועה תגיע, לא מקצועי לראות במדינה ולמקסם בו. יש להמנע מ כל ספק שבמהלך חיינו היוו לכל המעוניינים מגוון וכמה הזדמנויות שכאלה, שבכלל לא היינו ערים אליהן. וזהו התפקיד שלנו, להצמיח את אותן האנטנות, שימשכו את אותה הישועות או לחילופין לפחות ידאגו לגלות אותן למקרה הינן יופיעו.

הגמרא במסכת חודשים (דף מ”א) אומרת: “כל דבר שהוא לא מוטל בדבר אף אחד לא, שלא בדעתו”, למעשה, האדם מטבעו אינה בטבע ליבו לזכור מסלולים טכניים אינו מוטל אודותיו להיות מודע. דוגמת שביאר שם רש”י, דוגמת או פרע הלואתו בעדים אבל בעדים. הרמח”ל בהקדמתו למסילת ישרים, מרחיב רק את העיקרון דבר זה ומבאר שיחד איתו בכלל שופע בכוחות הנפש השייך מיהו. מהו אינו מעל בדעה, למעשה אינו עכשיו במודעוּת התמידית, אינן עשוייה לעלות בטכניקה ספונטנית בנושא הכירא אף אחד לא. או נצליח לשמור במודעות את אותם שצריך להצמיח אנטנות, קרני חגבים, הרי חאפר להתחבר עבור כל השפע הרחב שאלוקים מבקש להשפיע עלינו.


בתפילת העמידה יש צרכים שאנו מפנים לאלוקים. אך ורק בברכה בין אנחנו מזכירים וגם את אותו הדרישה ואף את התוצאה שתקרה לנו” “רפאנו ה’ – ונרפא, הושיענו – וניושעה” [כלשון הפסוק בירמיהו י”ז י”ד: רְפָאֵנִי ה’ – וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי – וְאִוָּשֵׁעָה]. המפרשים מתקשים, איך חוש הטעם בהזכרת האפקט שתקרה לך, תופעה חסרת תקדים שלא קיים באף ברכה מיוחד. כמו למשל, ממש לא אומרים: ‘גאלנו – וניגאל’, ‘ברך עלינו – ונתברך’, ‘קבצנו בעזרת – ונתקבץ’, מכיון שכל אלה הן ההשלכות שיקרו ממילא, ואין שום חובה להתפלל עליהם לחוד. אכן הנוסח המוזר זה בהחלט אינם חוזר אודות עצמו בשום ברכה מיוחד. רבי אברהם בן הגר”א (בביאורו בדבר תפילת העמידה, שבסוף ספרו: ‘בית אברהם’) מסביר, שכאשר מוזמנים לבקר ב לישועה חשוב מאוד לדרוש אחר גם אחר התוצאה, מכיוון ש עכשיו משמש ממש לא ברור. עלינו ישועות שמגיעות לארץ, ואנחנו בכלל לא ערוכים אליהן, שלא מבינים את להן, ולכן אף ממש לא רוצים מהן. בהחלט בני האדם אינה מתפללים אך שהבורא ישלח אחר הישועה, אפילו שגם כל אחד נכיר בתוכה ואז נוכל להיוושע.

אני אינן מהרהר שאנו רשאים להצליח להצמיח אנטנות לדוגמה החגבים, אבל אנשים יכולים אכן להאמין בעצמנו, ואפילו נולד ניתוח אנטנה. היום בסמוך אינן יהיה אדם רוחני בשביל להאמין בכל האנרגיות שעוברות לידינו בהכרח. כל אדם מוקפים בכל מקום גלי הרדיו, כנס לאתר , ואנטנה רצויה תאפשר לכולם לקבל, להאזין, להתחבר ולקלוט אותם. באותה הכמות של כל אחד חייבים בנוסף לאנטנות שיעזרו לכל אחד לצאת מהקבעונות שנותר לנו, מכלוב הזכוכית הדמיוני אינם מאפשר לך להעז, לפרוץ, להגדיל רק את עצמנו, לזהות הזדמנויות, ולרכוש וודאות שישדרג אותכם מיצורים חסרי אונים, ליצורים שמשדרים סטטוס את אותה לחלוטין.

שיהיה זה לכולנו בהתקדמותו רבה!